סתיו בחלונות ובלבבי

שעון חלוקת השנה לעונות סיניות מראה שהסתיו ,למעשה, מתחיל כבר בשבוע השני של חודש אוגוסט. למרות החום המעיק והלחות, חלקינו יכולים להרגיש בשינויים קלים במזג האוויר.מתחילה לנשוב רוח קלילה, החצבים מתחילים לפרוח, הנמלים נעשות עמלות ונמרצות יותר ועוד.
הסתיו הינו תקופת האסיף. כל תנובת הקיץ הגיעה לבשלות מלאה, ונושרת מן העצים.
כל האנרגיות, אשר החלו את התפשטותם באביב, הגיעו למלוא הפוטנציאל שלהם בקיץ, מתחילות להתכנס בסתיו, לקראת איכסונם בחורף.וזאת לשם התחלת מחזור יצירה חדש שיתפרץ באביב הבא.
אנרגיית החום המתפשטת מעלה, לכאורה ללא גבולות, מתחילה לשנות את כיוונה ולהתכנס פנימה.
ההתכנסות של הטבע פנימה, מתבטאת היטב גם במצבו של האדם. לכן מופיעה תחושה של מלנכוליות קלה, רצינות התופסת את מקומה של העליצות שאפיינה את הקיץ, הבנה שזמן מעבר זה הוא פוטנציאל לתובנות חדשות, להחלטות חדשות.
זהו הזמן המתאים ביותר להסתכלות פנימה, לחשבון נפש, להפרדה של הנדרש לאחסון ולשמירה לימי החורף הבאים.
על פי הסינים, זהו זמן יסוד המתכת, אחד מחמשת היסודות המאפיינים את מהלך מחזוריות השנה (אביב – עץ, קיץ – אש, סתיו- מתכת, חורף – מים ,סוף כל עונה– אדמה ).

המתכת – המאפיינים של המתכת הם חדות, כוח, ארגון וסדר, נחישות וסמכותיות. תכונות הנדרשות בזמן חשבון נפש. היכולת לשפוט את המצב נכוחה, לדעת לחתוך ולהפריד בין עיקר לטפל והסמכות והיכולת לקבל החלטות חדשות להמשך.
היכולת לבצע סיכום תקופה, להיפטר מכל המיותר, העודף, המקולקל, לקחת רק את הנדרש לקיום בימי החורף ולשמרו היטב. להטמינו באדמה לשם יצירה מחודשת המתרחשת בחורף ובאה לידי ביטוי באביב. יכולת זו הינה תכונה נפלאה של הטבע ושל האדם,כחלק בלתי נפרד ממנו, המתרחשת במחזוריות כל שנה.

איברי הגוף המאפיינים את הסתיו הם הראות והמעי הגס, הם בונים את יסוד המתכת בגוף.
הלב והמעי הדק הם האיברים המיוחסים לקיץ.
הלב והראות, שניהם שוכנים בבית החזה ומקיימים בניהם יחסי גומלין.הראות עוטפות את הלב ומגנות עליו. הן המתכת שנותנת מסגרת וקרירות לאש. ללא גבולות אלו היה עודף חום מצטבר בלב, דבר הגורם לתופעות לא רצויות.
"אילו כנפי הריאה לא היו נושבות על הלב, הוא היה שורף את כל הגוף" (ליקוטי מוהר"ן).

בסתיו אנו רואים תנועות של התכנסות הבאות לידי ביטוי בטבע בצורת קמילה וריקבון של העצים והפירות, הופעת עננים היוצרים מעין חופה מעל הארץ, אוגרים את כל הנוזלים המתאדים מעלה ומורידים אותם כגשם אל הארץ.שוב מתחדשת התקשורת בין השמיים לארץ. את אותה תנועת התכנסות אנו מזהים גם בנפש האדם , בצורך שלו לבוא חשבון עם עצמו ועם בוראו. בשלות התנאים שהטבע מכתיב משפיעה ישירות על האדם ועל יכולתו לחבור שוב אל תוכו ומהותו. בזמן זה בו הכל יותר שפוף מזמן אחר, קל לו לאדם ולטבע לוותר על האגו, ועל תחושת הגדלות שאפיינו אותם בתקופת הקיץ ויכלו להשכיח מהם את ש"לא כוחם ועוצם ידם" עשו את הפלא הזה, כי אם גורם עליון המכפיף את חוקי הטבע ליצירת מחזוריות, כי הרי תכונה של אש,(קיץ במקרה שלנו)היא להמשיך ולהתפשט עד אין סוף, אם לא שמים לה גבולות.
תקופה זו נבחרה להיות ימי הסליחות, יום הדין והמשפט וימי החסד "בין כסה לעשור" הניתנים לנו עד לקבלת הדין